מים בתרבויות העולם

אם יש משהו משותף לכל התרבויות השונות בעולם זה העובדה שכולן התפתחו בקרבה למקורות מים זמינים. חשיבות המים לחיים, לפיתוח חקלאות וציוויליזציות יצרו את האימפריות הכבירות ביותר. זה לא מקרה שהאימפריה המצרית הקדומה והאימפריה הבבלית או האשורית, צמחו בקרבה לנהרות כבירים או יצרו מערכת ענפה של תעלות השקיה. האימפריה הרומית הגדולה יצרה לא רק מערכת דרכים ענקית אלא גם אקוודוקטים ואמצעים להולכת מים, שבאו ביחד עם מרחצאות ותרבות מים וניקיון מפותחת. תרבויות העולם, אז והיום, ממשיכות לתת מקום של כבוד למים שנחוצים לנו כמו (כמעט) אוויר לנשימה.

מים והגוף שלנו – מים וחיים

זו עובדה כי גופנו בנוי מאחוז ניכר של מים. אנו צריכים אותם לשתייה, לניקיון ואפילו משחקים בהם, באמבטיה, בים, בפארק המים. האימרה "מים חיים" ממחישה היטב את העובדה שהתרבות המקומית הבינה פעם את נחיצות המים לחיים לא פחות מכפי שאנו מבינים כיום.

המים ככוח בונה וגם ככוח הורס

המים מוזכרים בתרבויות שונות, בפתגמים, בשירים, באלגוריות, בתיאטרון. המים מוכרים בתרבויות העולם ככוח המביא חיים אך גם ככוח שיכול להרוס. מיתוס המבול שמוזכר במקורותינו קיים בצורה כזאת או אחרת גם בתרבויות קדומות יותר. גם במיתוסים כמו עלילות גלגמש אפשר לפגוש את המים ככוח יוצר או הורס.

מים ומדע, לריפוי הגוף והנפש

תופעת המדבור גורמת למקורות מים הטבעיים לקטון. מצד שני, טכנולוגיות חדשות ובראשון התפלה מאפשרות גם למדינות עניות במים לקבל אספקה של מים ממקורות ימיים. ישראל נחשבת לחלוצה ומובילה עולמית בטכנולוגיות המים. כאן פותחו הטפטפות המודרניות ומשלחות חקלאיות מכל העולם מגיעות לכאן ללמוד על יישומים חדשים והשקיה חסכונית. אולם זה כמובן לא הכל. מים בתרבויות העולם זה גם כוח עצום, טמיר, מסתורי בחלקו וגם מרפא. עבור מרבית האנשים זו עובדה – צליל המים הזורמים או המטפטפים מתקשר עם רוגע. מפל או זרימת מים בנהר מרגיעים ומכניסים שלווה בלב. וכיום. המדע מכיר בערך הריפויי של הידרותרפיה. כוחם של המים להפחית את משקל הגוף ואלמנט הציפה מאפשרים להיטיב תהליכי שיקום לחולים, לבני גיל הזהב ולמוגבלים.

תרבות המים, ניקיון וטהרה

בתרבות היהודית למים ערך חשוב שמתקשר עם קדושה ועם ניקיון. מצוות הטהרה, הרחצה במקווה, נטילת הידיים והשימוש בנטלה תרמו לבריאותם של יהודים בכל הדורות. למעשה, יש המסבירים חלק מהאנטישמיות בכך שיהודים נפגעו פחות מכל מיני בעיות תברואה שהיו קיימות בימי הבינים. כל זאת, בזכות הכרה בחשיבות של המים.

את חשיבות המים לניקיון, בריאות וטהרה, הורישה היהדות גם לדת השנייה שנולדה ממנה, הנצרות. המיתוס בדבר ישו שהלך על המים לא היה היחיד שעסק במים. אפשר להזכיר את יוחנן המטביל ואת מנהג ההטבלה המקובל בנצרות עד ימינו. גם האיסלם ינק חלק ממנהגי הטהרה שהעלו על נס את המים המנקים והמטהרים. כמו כן, באסלם המים מהווים גם סמל לחוכמה. לכך מתקשרת ההערכה הרבה של בני תרבויות המדבר הקדומות, למים שהיו כידוע מצויים בצמצום במדבריות ערב, אז וגם היום.

גם בתרבות ההינדו הקדומה ועל פי חכמי ההינדואיזם המים הם קדושים, טהורים ומטהרים. כך למשל מי נהג הגנגס מטהרים את האדם ואנשים עולים אליהם לרגל, טומנים בתוכם את אפר המתים אך גם מכבסים ורוחצים במים הקדושים. וכמו מעגל המים בטבע, המעגל מחזיר אותנו כאן ליהדות. שכן בתרבות היהודית קיים ביום הכיפורים מנהג השלכת החטאים למים. המים, אם כן, בעלי ממד מיסטי מטהר ומנקה, כפי שהם בעלי ממד תברואתי ברור, ידוע ומדעי.

מקורות:
https://www.zipwater.com/zip-effect/the-importance-of-water-in-different-cultures#:~:text=For%20many%20religions%20and%20beliefs,%2C%20Buddhism%2C%20Christianity%20and%20Islam.&text=It%20recognises%20that%20water%20is,live%2C%20breathe%20and%20consume%20water.
https://www.who.int/water_sanitation_health/Water&cultureEnglishv2.pdf?ua=1